יוהאנס הינטרברגר

עניין של תשוקה

להיות מאמן לשפה הגרמנית, וגם מרצה לגרמנית כשפה זרה או כשפה שנייה (DaF/DaZ), זו אחת התשוקות הגדולות ביותר שלי.

אני מלמד לומדים מכל העולם. מה שמרתק אותי יותר מכול הן אי־ההבנות שעלולות להיווצר בגלל התקשורת. לכן אני מעריך שזו בדיוק חייבת להיות אחת הסיבות לכך שהדקדוק של השפה הגרמנית במיוחד, והאפשרויות לביטוי מדויק ומובחן, שובים את לבי.

המשתתפים והמשתתפות שלי שמים לב מהר מאוד שאני מתבונן במבני הדקדוק הגרמני בדרך שלא תמיד תואמת את חומרי הלימוד הקלאסיים.

מבחינתי, למשל, שאלה שאפשר לענות עליה בכן או לא לעולם אינה מתחילה בעמדה 1, אלא תמיד בעמדה השנייה. פשוט חסרה בה עמדה 1, שמופיעה רק בשאלות שאי אפשר לענות עליהן בכן או לא. כמי שגם שולט בשפת תכנות או שתיים, אני רואה מבנים לעיתים קרובות באופן "מטא־מטא־לשוני". לצערם של כמה מעמיתיי ומעמיתותיי. *סליחה.

אבל איך הכול התחיל?

לפני כ־13.768 מיליארד שנה, פחות או יותר, (המדע אוהב מאוד להתווכח על זה, ואני בשום אופן לא מתכוון להתערב!), היקום אמור היה להיווצר, או להיברא בידי אלוהים. מאז, בכל מקרה, קרו די הרבה דברים.

בכל אופן, יום אחד הוריי הכירו זה את זה. תחילה נולדו שני אחיי. זמן מה אחר כך – אני. כתינוק בטח צרחתי הרבה. את ילדותי העברתי באושר במה שנקרא "עיירת שוק", שבזמן שגדלתי בה הוכרזה כעיר. שם למדתי בבית הספר (מה שנקרא בית הספר העממי, ואחר כך חטיבת ביניים עם מגמת מוזיקה), וכן בבית ספר מקצועי למסחר. היה ברור מיד שאני רוצה בכל מחיר להיות מזכיר, כי האלטרנטיבה – חשמלאי, שניסיתי כעבודת חופש בזמן הלימודים בבית הספר למסחר – פשוט לא הדליקה אותי. אבל, כפי שרצה הגורל, הכול התגלגל אחרת.

כשהתחלתי את עבודתי הראשונה, הייתי מאושר עד הגג. שילמו שם שכר מופרז לחלוטין על עבודות פשוטות מאוד. באותם ימים עבדתי בתור "Assistance of the Assistance of the Area Manager West" עבור "דפי זהב" בזלצבורג. זה השתפר עוד יותר כשה־"Assistance of the Area Manager West" התפטרה, ואני קיבלתי את משרתה. כמה שנים אחר כך העבודה הזאת נעשתה משעממת מדי בשבילי. יכולתי להבין היטב למה ה־"Assistance of the Area Manager West" עזבה.

רצון לשינוי

השתוקקתי לשינוי. אחרי תקופה של עבודות מזדמנות פרועות ושלב קיצוני באמת (כן, לא פעם אני יודע על מה אתם מדברים) עבדתי בחברת מכירות בדואר. תחילה במוקד טלפוני ואחר כך בשיווק. זכיתי בתחרות פנים־ארגונית שעסקה ברעיון יצירתי, ולכן קיבלתי הצעה לעבור תפקיד.

שמחתי לנצל את ההזדמנות. שם גיליתי את התשוקה שלי למבנים טכניים ולמה שנקרא תיווך רשימות (Listbroking), שבלשון העם נקרא גם מכירת כתובות, אף שזה לא מדויק לגמרי. בחברה למדתי SAS (Statistic Analyzing System) ויחד איתו SQL, ובזמני הפנוי רציתי לדעת הכול על HTML. כמה שנים אחר כך פתחתי עסק עצמאי – סוכנות מולטימדיה. שם הכול היה תלוי בתקשורת הנכונה; תקשורת שיווקית.

לצד סוכנות המולטימדיה, שארגנה כמעט הכול – מאתרי אינטרנט, דרך פרסום קלאסי ועד אירועים – פתחתי אז גם מקום מפגש קטן, שמילא חלל שמקום מגוריי דאז בקרינתיה היה זקוק לו מאוד (מכון צילום מסמכים + עמדות אינטרנט).

אחד מפרויקטי האינטרנט שלי מאותה תקופה (ראו בתמונה; אחרי זמן קצר היו בו כ־1350 חברים) הגיע, זמן קצר לפני קריסתו, אפילו לכמעט 80,000 משתמשים ומשתמשות, וזאת בתקופה שבה כמעט לאף אחד לא היה חיבור אינטרנט משלו, ודבר כמו Facebook בכלל לא היה קיים. לכן החלטתי אז גם לפתוח מקום מפגש נוסף ביישוב אחר.

כשסוחר בני אדם נקרה בדרך...

לרוע המזל בחרתי אז במקום שבעל הנכס שלו התברר כסוחר בני אדם וכרוצח (שבינתיים הורשע). באותה תקופה איבדתי את כל מה שאפשר לאבד מבחינת רכוש (ארצי). הסוכנות, מקומות המפגש, העסקים.

הגרוע מכול היה שסוחר בני האדם רדף אחריי לרוחבה של אוסטריה כולה, כי ידעתי על הנסיבות. כך הייתי במנוסה, והיום אני מבין היטב איך מרגישים רבים מלומדי הגרמנית שנרדפים ונרדפו בארצות מולדתם על ידי תוקפנים.

במשך שנתיים כמעט לא יכולתי לנקוף אצבע או להסתובב במרחב הציבורי. הפחד מהרדיפה היה גדול מדי.

המשטרה לא עשתה דבר בהתחלה, אבל בסוף אותן שנתיים (2010) פנה אליי בלש משטרה לצורך חקירה. לא יכולתי לסמוך עליו. רק תחת אמצעי ביטחון קיצוניים הסכמתי להיפגש איתו.

למזלי, אחרי השיחה עם הבלש הייתה לי אפשרות להתמודד עם התקפי החרדה שלי. צעד אחר צעד התחלתי להתמצא שוב, ואפילו למצוא כיוון חדש. האבחנה באותה תקופה הייתה: תסמונת שחיקה משעמום (Bored-out). מצב שגם היום עדיין מסוכן לי מאוד: הפחד למות משעמום. כל שגרה עלולה להיות קטלנית בשבילי.

תחושה של חוסר טעם?

המאבק שלי בחוסר הטעם התחיל, כך נראה, עכשיו. בהתחלה עסקתי הרבה בטעם ובחוסר הטעם של הקיום, וגם של ההיעדר.

נרשמתי באופן רשמי ביותר כאמן עצמאי שמתבונן בטעם ובחוסר הטעם של הקיום. נרשמתי לתיכון ערב כדי להסיח את דעתי.

לרוע המזל נתקלתי שם במבנים שהתנהגו כאילו אין מדיה מודרנית כמו האינטרנט. שאלות, ובמיוחד שאלות הבהרה על מטלות והנחיות, לא היו רצויות. מנקודת המבט של היום, למדתי שם איך אני בשום אופן לא רוצה להיות כמורה.

תיכון הערב תוכנן ל־8 סמסטרים. בשני הסמסטרים הראשונים סיימתי מחצית מכל המודולים. כשביקשו ממני להאט, זה נעשה משעמם מדי בשבילי, ולכן עשיתי תוך 3 שבועות את בחינות ההשלמה שנדרשו ללימודי אמנות מולטימדיה, שהחלטתי שאני חייב ללמוד בכל מחיר. גם בזה לא עמדתי:

שם זה לא היה על אמנות, וגם לא על מולטימדיה. זה היה על פרסום (את הסוכנות, לעומת זאת, כבר השארתי מאחוריי, ולא היה לי עוד חשק לשקר לאנשים בפנים כדי למכור להם מוצרים) ועל דבורי עבודה בעלי תואר אקדמי, שתפקידם לבצע פקודות כמשרתים צייתנים של תעשיית הקולנוע, הפרסום והשיווק, ושהיצירתיות שלהם תלויה במצב רוחו של ממונה, ולא בלקוחות. באופן עקרוני זה בטח תחום מרתק, אבל בשבילי זה לא היה (יותר). וכך שוב השתוקקתי להחליף טפטים.

טפט חדש

כשנפרדתי מהמכללה האקדמית למדעים יישומיים, נתקלתי במודעה של המכון לקידום השכלה (BFI) בזלצבורג, שפרסמה קורס דיפלומה.

בהתחלה בכלל לא שמתי לב לעניין הקורס; רק שמה של המרצה צד את עיני. היא הייתה המרצה לגרמנית כשעשיתי את בחינות ההשלמה. התעניינתי בהצעה יותר לעומק וגיליתי שמדובר בגרמנית כשפה זרה ובגרמנית כשפה שנייה.

כשקראתי ביתר עיון את נושאי הקורס, גיליתי עוד ועוד תחומים שריתקו אותי. אחרי שנרשמתי, יכולתי לשלב ולהביא איתי את כל מה שלמדתי וחוויתי עד אז.

ספוילר: ב"והצוות" הכוונה בינתיים גם אליי. ☺️

קורסי גרמנית בטלוויזיה, ב־YouTube, ב־Facebook ובמקומות אחרים...

אחרי סיום קורס הדיפלומה נפתחו הזדמנויות חדשות ומעניינות.

יחד עם Gerhard עיצבתי למשתתפים קורס B1 (עונות: B1.1 ו־B1.2), ששודר בטלוויזיה; בנוסף הקמתי ערוץ YouTube וגם ערוץ Facebook. בכל שבוע יש כמה הזדמנויות להשתתף בחינם בשיעורים פומביים, הממומנים מכיס פרטי.

לצפייה בתכני הטלוויזיה

חלק מהמשתמשים הם חברי ערוץ ב־YouTube ועוזרים לי לשלם את דמי האינטרנט. מדי שבוע מתוקנים מאות טקסטים, ואנשים מכל העולם מקבלים תמיכה בלמידה. בינתיים יש גם אפשרות להשתתף בשיעורים פרטיים (בתשלום).

בין אם בעיצוב מדיה ובין אם בהוראה, בינתיים יש גם עניין לבחון את נקודת המבט שלי בהקשר מדעי:

לקישור להרצאה

נוסף על כך הוענק לי, על פרויקט אמנות מולטימדיה, הפרס "חסרי מילים בגלל הגירה" מטעם העיר זלצבורג והמכללה האקדמית לחינוך (PH Stefan Zweig):

לכתבה המקורית של Lisa Gold

כאן אפשר לצפות בסרט שזכה בפרס:

העיסוק בנושא חוסר המילים הראה לי עד כמה כל זה נגע גם בי עצמי. זה היה בשבילי באופן אישי פרויקט חשוב להפליא, שזכה בכך להערכה רבה.

הכרת תודה

כל זה – ועוד הרבה יותר – ממלא אותי בהכרת תודה, בשמחה ובאושר. הייתי רוצה להחזיר מזה משהו. מדי פעם ארצה להרחיב את ה"עליי" הזה. לכן אני גם סקרן מאוד מה צפוי למשתתפים ולי בעתיד בפלטפורמה הזו.

לעת עתה אני מאחל לך הנאה רבה בלמידה, בתרגול ובהשתתפות!

ברכות חמות וכל טוב,

יוהאנס „ג׳ופי" הינטרברגר (Johannes - "JoPhi" - Hinterberger)
מאמן ומרצה מוסמך (דיפלומה) לגרמנית כשפה זרה וכשפה שנייה (DaF/DaZ)

תחומי התמחות:

• הוראה אלקטרונית,
• למידה אלקטרונית,
• הוראה מקוונת (פרטנית, קבוצתית, המונית)

נ.ב.: חיים פרטיים

כן, יש לי. מי שמשתתף בשיעורים שלי, שומע גם משהו עליהם. לפרסם פשוט הכול, ככה בלי הבחנה, בעמוד אחד – זה לא נראה לי משהו מיוחד, כי אני אוהב את הקשר האישי.